החלטה בתיק בר"ע 12437-03-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (השופטת רחל בר"ג-הירשברג; ע"ר 11477-02-12), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת רשמת בית הדין האזורי (חופית גרשון-יזרעאלי; תע"א 1298/10, להלן - הרשמת) מיום 30.1.2012, בה נדחתה בקשתו של המבקש לחייב את המשיבים, התובעים בבית הדין האזורי, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בהליך.

2.     המשיבים הגישו לבית הדין האזורי תביעה נגד המבקש לתשלום פיצויי פיטורים, משלטענתם התפטרו עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתם. ביום 5.1.2012 התקיים דיון מוקדם בפני הרשמת. לדיון זה לא התייצבו המשיבים ובא כוחם, ומשכך חויבו בתשלום הוצאות למבקש בסך 1,000 ש"ח.

3.     ביום 30.8.2011 הגיש המבקש בקשה להפקדת ערבות, משלטענתו המשיבים לא שילמו את ההוצאות בהם חויבו, וכן טען כי סיכויי התביעה נגדו נמוכים, וכי ייקשה עליו לגבות את הוצאותיו מהמשיבים אם תידחה תביעתם, שכן הם מתגוררים במזרח ירושלים. המשיבים  מנגד הציגו אסמכתא לתשלום ההוצאות שחויבו בהן, גם אם באיחור, וטענו לניצול לרעה של הליכי משפט על ידי המבקש. רשמת בית הדין האזורי דחתה את הבקשה ביום 24.10.2011, והזכירה כי ככלל גישתם של בתי הדין לעבודה היא שלא לחייב בהפקדת ערובה על מנת שלא להגביל את זכות הגישה לערכאות. זאת גם כאשר התובע איננו ישראלי. במקרה זה המשיבים נושאי תעודת זהות ישראלית, ולפיכך תוטל ערבות במקרים חריגים בלבד. בשלב זה, קבעה הרשמת, כי לא ניתן לקבוע כי התביעה מופרכת על פניה והיא דורשת בירור לגופה. עוד קבעה, כי מששולמו ההוצאות, אין די בעיכוב במועד תשלומן כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על המבקש להראות כי יהיה לו קושי לגבות מן המשיבים כספים בעתיד. המבקש חויב בהוצאות בסך 1,200 ש"ח בתוספת מע"מ בגין דחיית בקשתו.

4.     ביום 30.1.2012 הגיש המבקש בקשה נוספת לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה, לאור "ממצאים חדשים", לטענתו, וכן בקשה לביטול חיובו בהוצאות לטובת המשיבים וקביעתן בסוף ההליכים. באותו יום קבעה רשמת בית הדין האזורי כי משלא חל כל שינוי בנסיבות המצדיק הגשת בקשה חדשה, היא נדחית. המבקש לא חויב בהוצאות בגין דחיית בקשה זו.

5.     המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטה זו של הרשמת, וטען כי אכן התקיימו אירועים חדשים המצדיקים בחינת הבקשה מחדש, וכי הרשמת התעלמה מבקשתו השניה באשר להוצאות. בית הדין האזורי שמע את הצדדים בכל הנוגע לבקשה זו בתחילת דיון ההוכחות שנקבע ליום 22.2.2012, ולאחר מכן דחה את הערעור. בית הדין האזורי קבע, כי "הממצאים החדשים" היחידים שמצדיקים לשיטתו של המבקש לשוב ולבחון את בקשתו המקורית, הם העובדה שבמסגרת תיק הוצאה לפועל שהתנהל בין הצדדים לא הצליחה לשכת ההוצאה לפועל להמציא למשיבים 1 ו - 3 אזהרות ולא מצאה אצל המשיבים נכסים לעיקול. עם זאת, מכתב שנשלח על ידי המבקש למשיב 3 לבקשתו, נאסף על ידו באמצעות רשות הדואר מיד עם הישלחו. מכאן למד המבקש כי המשיבים מתחמקים מהליכי גבייה. באשר לכך קבע בית הדין האזורי, כי מרבית הנתונים האמורים עמדו בפני רשמת בית הדין האזורי בעת שנתנה את החלטתה המקורית, ומכאן שאין מדובר בשינוי נסיבות המצדיק הידרשות שנייה לעניין. עוד קבע כי אין להתערב בהליכי גביית הוצאות שאינם מתקיימים בבית הדין על דרך של חסימת הליך משפטי בפני מתדיין או הטלת סנקציות כלשהן, וכי גם הממצאים עליהם מצביע המבקש אינם מתייחסים לשלושת המשיבים. מכל מקום, משהמבקש עצמו הודה כי טרם שילם את סכום ההוצאות שהוטל עליו הרי שהוא זה שנמנע מתשלום הוצאות. באשר לעצם ההחלטה שלא לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה נקבע, כי סיכויי הערעור אינם קלושים באופן המצדיק היענות לבקשה. באשר לטענת המבקש לפיה התעלמה הרשמת מבקשתו השנייה קבע בית הדין כי ברור כי משדחתה הרשמת את הבקשה לשוב ולהידרש לעניין, דחתה מכללא גם את בקשתו השניה של המבקש בנוגע להוצאות, וכי ממילא ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות בדבר פסיקת הוצאות אלא במקרים חריגים, ומקרה זה אינו מצדיק התערבות כזו.

6.     בבקשה לרשות הערעור שלפניי טען המבקש, בין השאר, כי המשיבים לא שילמו לו עד היום את מלוא סכום ההוצאות שהוטל עליהם עקב אי התייצבותם לדיון, וכי אינו מבין מדוע חויב בתשלום הוצאות בסכום גבוה מהסכום שבו חויבו המשיבים. עוד טען לאי שוויון דיוני כאשר הוא מחויב בהוצאות בגין בקשות שלו שנדחות, ואילו המשיבים אינם מחויבים בהוצאות כאשר עמדתם נדחית. עוד טען המבקש, כי אכן מדובר בממצאים חדשים, וכי רשמת בית הדין האזורי נתנה החלטה בלתי מנומקת, וכן כי המשיבים מאיימים עליו ומטרידים אותו בניסיון לגרום לו לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתח בניסיון לגבות מהמשיבים את סכום ההוצאות בו חויבו.

7.     לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור ולחומר התיק, אני מחליט לדחותה. הלכה היא, כי רשות ערעור בערכאה שלישית תישקל במקרים חריגים המעוררים שאלה כללית, משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו: רע"א 2830/07 הר עוז נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה, ניתן ביום 15.8.2007; רע"פ 11055/04 פישר נ' שרון, ניתן ביום 7.12.2004; רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.2.2004; רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 7857/08 הכשרת הישוב נ' אולפני קוליונל בע"מ, 22.2.2009). בקשה זו שלפניי אינה מעלה שאלה משפטית כזו ואינה מהווה מקרה חריג המצדיק דיון שלישי בעניין.

8.     הבקשה שלפניי מתמקדת בשני עניינים: האחד הוא ההחלטה שלא לדון מחדש בבקשת המבקש לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בתביעה שהגישו נגדו, והשני הוא פסיקת ההוצאות בגין דחיית בקשתו הראשונה.

9.     באשר לעניין הראשון ייאמר, מעבר לנימוקיו של בית הדין האזורי בפסק דינו, כי בהחלטתה הראשונה של הרשמת ניתנה התייחסות לטענות המבקש בדבר הקושי לגבות כספים מן המשיבים והוסבר כי במקרה של אזרחי מדינת ישראל, תוטל ערובה במקרים חריגים בלבד. הן הרשמת והן שופטת בית הדין האזורי נתנו דעתן לבקשתו השנייה של המבקש בעניין זה, ולא מצאו כי היא מצדיקה הידרשות לבחינת העניין מחדש. לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בהחלטות אלה.

10.           באשר לעניין ההוצאות ייאמר, כי ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת הוצאות שנעשית על ידי הערכאה הדיונית. האמור נכון הן לגבי עצם החיוב בהוצאות והן לגבי שיעורן. קל וחומר שאין הצדקה להתערבות בפסיקת הוצאות כאשר מדובר ברשות ערעור בגלגול שלישי, וכאשר עניין זה כבר נדחה על ידי בית הדין האזורי בשבתו כערכאת הערעור על החלטת הרשמת. מעבר לנדרש ייאמר, באשר לטענות המבקש לאי שוויון דיוני, כי כאשר נדחית בקשה מהותית כמו בקשה להפקדת ערובה, אשר מצריכה התגוננות של הצד שכנגד, ישנה הצדקה להטלת הוצאות. אין הדבר דומה לדחיית בקשות ביניים אחרות שעולות במהלך הדיון בהן לא תמיד ייפסקו הוצאות. עוד יש להעיר כי הסכום שהוטל על המבקש אינו חריג בנסיבות העניין וגם מטעם זה אינו מצדיק התערבותנו. כמו כן יש מקום להעיר כי חרף טענות המבקש בדבר אי תשלום מלוא סכום ההוצאות על ידי המשיבים ותשלום הסכום שכן שולם באיחור, הרי שהמבקש הוא שלא שילם את סכום ההוצאות בו חויב בהחלטת הרשמת הראשונה. למען הסר ספק יובהר, כי היה על המבקש לשלם הוצאות אלה מייד, וללא קשר לנסיונותיו להשיג על עצם החיוב בהן.

11.           באשר לטענת המבקש לפיה המשיבים מטרידים אותו בקשר לסגירת התיק בהוצאה לפועל ייאמר, כי אין מקום לדון בהן במסגרת זו, אלא על המבקש להפנות טענות אלה ללשכת ההוצאה לפועל.

12.           בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור. 

13.           באשר לבקשות המבקש להוספת ראיות חדשות שהוגשו טרם חתימת החלטה זו, ייאמר כי אין לקבלן, גם לגופן, נוכח הנימוקים לעיל, וגם נוכח תוצאתה של החלטה זו. עוד ייאמר, כי ההליכים בהוצאה לפועל אינם מעניינו של בית הדין בהליך זה.

14.           סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,כז' אדר התשע"ב (21 מרץ 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: